יום בנות במרחצאות Lavey le Bain

היינו שלושה זוגות בחופשה בווילאר, עיירת נופש שוויצרית חמודה באלפים הצרפתים.
טיילנו המון. ארבעה ימים חרשנו את כל הסביבה. טיילנו ברגל לשלושת האגמים, ביקרנו בעיירת היין Aigle, עלינו לקרחון 3000 וטיילנו עליו ברגל, שוטטנו בלה דיאבלרה עיירת סקי משגעת, ואכלנו-אכלנו-אכלנו אוכל מעולה. אחרי ארבעה ימים הודעתי – זהו חברים! הגיע הזמן להירגע קצת.

לא נשמעה התנגדות מאף אחד, אז ירדתי ללובי של המלון להתייעצות בדלפק הקבלה. היתה שם כריסטין נחמדה אחת. שאלה שאלות ובסוף שלפה: המרחצאות של Lavey le Bain. פארק מים, מגלשות וכל זה? שאלתי. לא לא, אמרה כריסטין. בריכות יפות עם מים טרמאליים, סאונות, מסאז'ים וגם אוכל לא רע והכל נמצא באמצע נוף יפהפה. נשמע טוב וליתר בטחון נכנסתי לאתר. תמונות של בריכה כחולה מוקפת הרים ותפריט מסאז'ים מכובד הבהירו מיד – זה המקום בשבילי. עוד חיטוט קטן גילה שאין כניסה לילדים מגיל ארבע, גלגלים ומזרונים בבריכה ומשחקי כדור אסורים בהחלט ובבריכה אסור גם לקפוץ, לצלול ולדחוף אנשים למים. היה גם כתוב שכל התנהגות שנוגדת את המוסר אסורה בהחלט, למשל חשיפה גופנית או כל התנהגות בעלת אופי מיני.

אני תוהה איזה מתרחצים גרמו להם לכתוב את הסעיף הזה ומה בדיוק הם עשו שם, שנגד את המוסר המקומי המקובל. בכל מקרה הם בטח לא היו שווייצרים. גיליתי גם שאם רוצים WI-FI צריך להיכנס למלון של המרחצאות, כי באיזור הבריכות והטיפולים אין. בקיצור מה יש לדבר – רגיעון טוטאלי. השארנו את הגברים לבלות את היום במגרש הגולף של וילאר והנשים שבחבורה נסענו ללאווה לה בן.

אל המעיין

לקח לנו 40 דקות של נסיעה נעימה עם הרבה ירוק בעיניים. המרחצאות יושבים על גדות נהר הרון בעמק מוקף הרים, שהפסגות שלהם היו עדיין מכוסות בלבן. השארנו את הסמארטפונים ואת כל אשר לנו בלוקרים ויצאנו לבריכה הגדולה. איזה בחורה כריסטין ואיך ידעה מה אני צריכה בחיים. בתוך הבריכה יש מסלולים מעגליים שכאלה, שברגע שאתה נכנס לתוך המסלול זרם חזק של מים גורר אותך פנימה ומשיט אותך הלאה.

זרמתי לי ככה עד שנמאס לי ויצאתי מהמעגל כדי לרבוץ סתם ככה במים ולהסתכל מסביב. המים היו חמים ונעימים. נזכרתי שהם באים ממעיינות תרמאליים עם כל מיני מינרלים שאמורים לשפר את מצבי. אבל מה שבעיקר שיפר את מצבי היה פשוט לשבת במים בשקט, פה ושם מתחת למזרקה שזרם המים שלה עושה מסאז' טוב טוב על השכמות, ולבהות בכיפות הלבנות של האלפים. אחר כך הלכנו לבדוק את הסאונות וחדרי הטיפולים. העיסוי השבדי שלי היה נפלא ואחר כך השתרעתי על כיסא נוח בחדר התרגעות עם מוסיקת לאונג'ים ונרדמתי.
החברות שלי העירו אותי.

כל ההשתכשכות הזאת והסאונות והמסאז' עשו אותנו רעבות. היו שם כמה מסעדות. החלטנו להיכנס לבר, שהיה בו תפריט די עשיר של סלטים וקישים. התאים לנו בול. חזרנו לווילאר כדי לגלות שבני הזוג שלנו בילו יום משגע בגולף. אין כמו גולף! אמרו, בעיקר אם אתה יושב עם צלחת נקניקים,וגבינות וכוס יין על מרפסת המסעדה של הגולף ולא זז לשום מקום. www.lavey-les-bains.ch/