קרנבל לוצרן – המסיבה הכי טובה בעיר!

לפני שנה היינו עם הילדים בקרנבל בזל ולמרות שתפס אותנו גשם מעצבן של 3 ימים החוויה הייתה בהחלט מדהימה עם תהלוכה מהממת של תחפושות סופר מושקעות, כשההיילייט של הבנים שלי היה כמות הממתקים והמתנות (הכל בדולר, כן?) שנזרקו עליהם מהמשאיות המחופשות ברחובות. ואחרי שחזרנו הביתה והתלהבנו וסיפרנו לכולם, אחותי אמרה שהם גם רוצים ושהבנות שלהם לא מכירות שלג.

אז, התגייסתי למשימה והחלטתי שאנחנו נוסעים לחופשת שלג אך הפעם בשילוב עם קרנבל לוצרן. בשלב הראשון, סגרתי לנו טיסות איזיג'ט כ״כ זולות שיקר יותר להישאר בבית והשעות סופר נוחות – נחתנו בבזל ביום רביעי בחמש אחרי הצהריים. מהשדה הקטן והנוח מרגישים את הייחוד של העיר הזו כשבפניה אחת ימינה אתם בשוויץ או בגרמניה ובפניה שמאלה בצרפת. כמה פשוט זה שאין פוליטיקה המקלקלת את הכל…

בכל מקרה, פנינו ימינה, לשוויץ ואחרי ביקורת דרכונים מהירה עלינו על השאטל לתחנת הרכבת הראשית. היינו שתי משפחות וכל אחת עם שני ילדים, אצלי הבנים, אצלה הבנות ואת כולם הכנו מראש – אין אוטו, מטיילים עם מזוודות ולכן כולם סוחבים וכולם הולכים מהר. מטיולים קודמים עם הבנים למדתי שכל דבר אפשר להציג כחוויה, ככה שאני "מטרטרת" אותם במעברים בין בתי מלון (כי אמא צריכה להכיר כמה שיותר…) אנחנו בונים לוח ומנקדים כל יום את המיטה, חדר האוכל והאמבטיה ולבסוף בוחרים את המלון הזוכה וככה גם        ברכבת – הגדול מקבל את האחריות לחפש את הרציף הנכון ולקרוא את הלוח והקטן בוחר את המושב עם הנוף היפה ביותר. ככה מגויסים יצאנו למשימה.

עלינו על הרכבת המהירה ללוצרן ותוך שעה וחצי היינו בעיר. המלון שלקחנו, ה-  Radisson Blue, ממוקם ממש מאחורי תחנת הרכבת והוא נפלא – החדרים בו מרווחים, ארוחת הבוקר מעולה והצוות סופר אדיב. זרקנו את המזוודות בחדר וכיון שהיה כבר כמעט שבע בערב הילדים התחילו להציק שהבטן מדגדגת ויצאנו לאכול. העיר המנומנמת לא רמזה כלל על מה שמצפה לנו למחרת ואחותי כבר התחילה להתלונן שבטח הגזמתי עם החגיגות ושוויצרים כמו שהם שוויצרים ״מנומנמים וחנונים״… ואני רק אמרתי לה שתמתין כי מצפה לה הפתעה.

בגדול, אם עושים את זה כמו שצריך כדאי לקום ב- 04:00 לפנות בוקר אז החגיגות מתחילות אבל אם אתם מפונקים כמונו ולא בא לכם לצאת מהמיטה החמה בקור המקפיא, לא נגלה לאף אחד שלא קמתם… כי גם כשקמנו ב- 09:00 היה מטורף!

אחרי ארוחת בוקר מעולה יצאנו לרחובות… וואו, איזו הפתעה! קודם כל מזג אוויר של 17 מעלות עם שמש מדהימה, רחובות מלאים מקושטים כולם באווירת האירוע, מלאים בחוגגים בשילוב שיכורים חייכניים בדרכם למסעדות לשתות את המרק המסורתי של אחרי חגיגות  הארבע לפנות בוקר שלהם וגם הם מנומסים יותר מכל אזרח ממוצע שהייתם פוגשים ברחובות תל אביב. הסתובבנו קצת בעיר, לאורך האגם המהמם ובעיר העתיקה…

ואז, וואו, אז זה התחיל. קבוצות קבוצות של אנשים עם תחפושות מטורפות, סופר מושקעות, צועדות כל אחת עם כלי הנגינה שלה, לא מפריעות אחת לשניה, מתהלכות בסדר מופתי, ממלאות את העיר לאט לאט. מה שמדהים בקרנבל בלוצרן, לעומת זה בבזל, זה שבבזל אתה צופה מהצד, עומד על המדרכה ונהנה מהתהלוכה לאורך הרחוב ובלוצרן אתה ממש חלק ממנה. בכל נקודה בעיר העתיקה יש קבוצת נגנים אחרת, לרוב יש גם דוכני יין חם ובירות וכולם פשוט עומדים שם, שרים, רוקדים ושמחים ושמחים עוד יותר שמישהו מצטרף לחגיגה. אז רקדנו, הלכנו ביניהם, ספגנו את האווירה המדהימה, אכלנו אין סוף נקניקיות (כי בכל דוכן יש להן טעם אחר) ושתינו בירות ויין חם והיה פשוט מדהים! לקראת אחר הצהריים כל התהלוכות האלו מתנקזות למרכז העיר שם נפתחות משאיות של אוכל ושתיה במוקדים שונים ומתפתחת מסיבת רחוב משוגעת! אז שוב רקדנו והשתוללנו ולקראת שמונה בערב חזרנו למלון, גמורים. תכלס, בלי הילדים רוב הסיכויים שהיינו נשארים לחגיגות עד הבוקר כי השוויצרים חוגגים 24 שעות רצופות (!) וזו הזדמנות מדהימה לראות אותם בשיא שלהם. כשהעניבה יורדת והחולצה מתקמטת – אז הם באמת משתחררים. ומה שהכי יפה זה שהכל נשאר נקי, נעים ובטוח.

בשישי בבוקר קמנו לעיר אחרת מזו שהשארנו אתמול בלילה. השוויצרים, מלכי היעילות,  צחצחו והבריקו את העיר ככה שלא נשאר סימן לחגיגות של יום/ליל האתמול…

כיוון שהגדול שלי קם קצת קווצ' החלטנו הוא ואני שמתפנקים במיטת המלון עם מלא סרטים ו- room service ובעלי, הקטן ואחותי עם הבנות הלכו למוזיאון התחבורה שהיא אטרקציה מושלמת לילדים! קודם כל בשביל להגיע לשם שטים כך שזו כבר חוויה והמוזיאון עצמו הוא גן עדן לילדים עם דגמי רכבות שאפשר לטפס עליהם, אטרקציית שוקולד מהממת, סיבוב בחלל ומלא פעילויות מגניבות במקום. לקראת הצהריים הם חזרו ועלינו כולם על הרכבת לאנגלברג, שם התחיל החלק המושלג שלנו והחביב על הילדים שלי (כי איזה כיף זה לזרוק על אבא כדורי שלג ולראות אותו נופל באלגנטיות על התחת).

הדרך לאנגלברג גם היא אטרקציה בפני עצמה, קודם כל לימדנו את הילדים לקרוא את המפה בכל רכבת ואז הם ממש חיכו להגיע לכל תחנה ותחנה. בכלל, ברכבת, הכיף הגדול זה שפתאום אמא ואבא לא עסוקים בלנתב או לנהוג ויש זמן איכות לעשות מלא דברים יחד. השוויצרים אולי יחלקו עלי כי הצחוקים והשירים קצת הפריעו להם אבל אם שומרים על טונים סבירים אז הכל בסדר.

הדרך אורכת 45 דקות וברבע השעה האחרונה הנוף הפך לאט לאט ליותר ויותר לבן וזה מהמם! כשמגיעים לעיירה צועדים למלון שנמצא גבוה מעל העיירה והנוף של עיירת הסקי המושלגת פשוט עוצר נשימה! אחרי כמה משחקי שלג ואחרי שכולם וידאו שכל הבגדים ממש ממש רטובים – התמקמנו במלון והתכוננו למחר.

למחרת נסענו למרכז העיירה ולקחנו את האוטובוס למרגלות הר הטיטליס – אטרקציה מדהימה דווקא לאלו שלא גולשים. באמצע הדרך יורדים מהרכבל ומגיעים לגן עדן של שלג עם אבובים, מזחלות, אופנועי שלג ובית קפה חמוד שהעסיקו אותנו כמה שעות טובות. כיוון שנפלנו על יום עם ראות מצוינת המשכנו לעלות עד קצה ההר, שם צעדנו על גשר תלוי מעל פסגות (מפחיד) ועלינו על רכבל פתוח לגמרי (מפחיד 2) ואפילו חזרנו שזופים מהשמש המדהימה שחיכתה לנו בפסגה. פשוט יום מושלם!

אחר הצהריים לקחנו רכבת לבזל והלכנו ישר למלון. טיסת החזור שלנו בראשון בבוקר יצאה בשבע בבוקר… נכון, קצת מרתיע בהתחלה אבל לקחנו מלון ליד השדה וכיוון ששדה התעופה קטן והכל קרוב, עלינו על מונית ברבע לחמש ובעשרה לחמש כבר היינו בשדה. איך שעלינו למטוס כולם נרדמו והגענו הביתה ישר לארוחת צהריים.

זה היתרון במדינה המהממת הזו, בסופ״ש אחד הספקנו להיות בשתי ערים גדולות, לחגוג בקרנבל המטורף ביותר שהיינו בו וליהנות מיום שלם בשלג!

חופשה מושלמת למשפחה ובהחלט חוויה שלא תישכח.