עם כל המשפחה בעמק ורצסקה, טיצ'ינו

אני מתה על טיצ'ינו, הקנטון האיטלקי של שוויץ. זה החיבור הזה של סדר שוויצרי וטעם איטלקי, והקומבינה של הטבע השוויצרי המושלם בתוספת מזג ים תיכוני. כמובן שגם בטיצ'ינו יש אינסוף אפשרויות של טיול בטבע. הפעם נסענו צפונה, אל אחד המסלולים היפים ביותר של טיצ'ינו, שנמצא בעמק Verzasca, פחות משעה נסיעה מלוקארנו. האיזור הזה של טיצ'ינו, מצפון לערי האגמים לוקארנו ולוגאנו, שונה מהירוק והפריחות הים תיכוניות שלהן. הטבע פראי יותר ובמקום בתים לומברדיים יפים הכפרים מלאים ברוסטיקו – בתי אבנים עם גגות צפחה שהם קסם כפרי אמיתי.

שמעתי המון על נהר ורצסקה והכל הסתבר כנכון. "למים שלו יש צבע טורקיז" אמרו לי חברים שטיילו שם. אז הם צלולים כמו קריסטל וצבעם ירוק-איזמרגד. זה גם פירוש השם ורצסקה – מים ירוקים. אבל הנהר הזה הוא נהר מיוחד לא רק בגלל הגוון המדהים של המים. ערוץ הנהר מלא תצורות סלע מיוחדות ומפני שהמים צלולים כל כך אפשר לראות אותן מגדות הנהר, עמוק במים אל תוך הערוץ.

ארוחת צהריים עם הפתעה

זו היתה הפעם השניה שהגעתי לוורצסקה והפעם עם המשפחה. יעצו לנו לטייל בקטע שאורכו 14 קילומטר שמתחיל בכפר סונוניו (Sonogno) וסופו ב-Ponte dei Salti, גשר קשתות יפהפה בכפר Lavertezzo, שהוא הנקודה המרכזית המפורסמת של המסלול. ירדנו לנהר בסונוניו והתחלנו ללכת לאורך הגדה. ככה התחיל יום טיול משפחתי מקסים. גדת הנהר היתה שופעת צמחיה ירוקה והמסלול היה קל להליכה. הסלעים היפים של הנהר יצרו מפלים קטנים ופה ושם אפילו בריכות טבעיות, שכיף היה להיכנס ולהתרענן בהן, למרות שהמים היו קרים. ככה זה עם מי קרחונים.

חלק קבוע וחשוב בטיולים המשפחתיים שלנו הוא אוכל, ולחוות את המטבח המקומי. בדרך על גדת הנהר ראינו שלט "גרוטו" ונכנסנו. גרוטו הוא מעין טברנה, שהיתה מערה שבה איחסנו בימים עברו את הגבינות, הבשרים המיובשים וכו'. הגרוטי האלה מציעים בדרך כלל תפריט קטן של פולנטה, גבינת גורגונזולה, את הסלמי המפורסם של טיצ'ינו וכדומה. בקונסוליום משפחתי זריז החלטנו לא להתפתות ורק לקנות שתיה ולהמשיך ולאכול צהריים במסעדה שהומלצה לנו ליד גשר הקשתות.

גשר הקשתות נמצא בחלק העמוק והיפה ביותר של הנהר. יש שם מקבץ גדול של סלעי ענק לבנים ומהגשר יש תצפית נפלאה על הנהר, שאפשר לראות את מלוא עומקו בתוך הערוץ ואת הגוון היפה ביותר של המים הירוקים. מסביב על הסלעים ישבו צעירים והשתזפו. אם תעלו לשבת על הסלעים עשו את זה בזהירות כי הם חלקים.

השקפנו מעל הגשר וירדנו בצד השני ונכנסנו ל-Osteria Vittoria. זהו מלון פיצפון עם מסעדה, צמוד לגשר, עם תפריט טיצ'ינזי.

חיכתה לנו שם הפתעה קטנה. בעוד אנחנו מתעמקים בתפריט ומלבנים מה להזמין פונה אלינו בעלת הבית בעברית. הסתבר שבעלי הבית, השף ואשתו, עבדו כמה שנים באילת והיא לא שכחה את העברית שלה. האוכל היה טעים וכיף היה לאכול בחוץ מתחת לסככת הגפן בחצר, שמשקיפה על הנהר והגשר.

לפני שעזבנו את עמק ורצסקה עשינו עצירה בעוד אטרקציה מקומית – סכר ורצסקה. זהו סכר אדיר מימדים – 220 מ', על אגם Vogorno בכניסה לעמק, שהוא כמובן אתר חובה לחובבי באנג'י אבל גם למטיילים. שם, אגב, צילמו את קפיצת הבאנג'י המפורסמת של ג'יימס בונד בסרט Goldeneye. הסכר מרשים מאוד ונחמד לטייל לאורכו ולצפות בנוף. אנחנו הגענו ברכב פרטי אבל אם תבחרו להגיע אליו בלי רכב יש תחבורה ציבורית מלוקארנו עד לסכר.