רונה וכמן
פעם בשנה אני נותנת לעצמי מתנת יומולדת וחותכת מכל הבלגאן ליומיים שלושה בספא שווה במיוחד. השנה השארתי את המשפחה בכפר הנופש בווילדהאוס ונסעתי ליומיים סולו בבאד ראגאץ, מאתרי הספא המיתולוגיים של שוויץ. "מהרגע שאת נכנסת נדמה לך שמשימת חייהם שם זה לדאוג שיהיה לך טוב", אמרה לי חברה שהיתה שם בשנה שעברה. "וחוצמזה האקי פלואו שלהם זה משהו שכל אשה צריכה לעבור לפחות פעם אחת בחיים". יותר מזה?! נסעתי. שני לילות במלון קוולנהוף באד ראגאץ.
"
מבט אחד בסוויטה והכל ברור. גדול, מפואר, מלא פינוקים. מכונת אספרסו, פירות ושוקולד, המיטה מתכווננת, האמבטיה ענקית. כדי שלא יהיה לך משעמם במקלחת יש שם תאורה צבעונית מתחלפת. בשקית בד קטנה (שחידשו כל יום) באמבטיה חיכו לי כל החפצים שאי אפשר בלעדיהם: מסרק קטן, מברשת שיניים, כובע רחצה וכל זה. הסבונים והשמפו באיכות מעולה.
אחרי ארוחת בוקר עם מזנון שמשאיר בהלם כל ישראלי, למרות הפיתוי של חדר הכושר המתוקתק, יצאתי לצעדה של שעה וחצי בסביבה. המסלול המומלץ הוא לאורך הנהר, שמקיף את מגרשי הגולף. מים שוצפים, מרחבים עצומים של ירוק בעיניים ואוויר נפלא.
כשחזרתי, לקחתי בהמלצת החמודה בקבלה קנקן תה וכמה פירות לחדר, שנמצאים שם חופשי לכל אורח. מקלחת, בגד ים וקפיצה קטנה לבריכה של המלון. היא נראית כמו בריכה בארמון רומי. מזמינה לשכשך בחלל מרהיב של עמודי שיש וקשתות. אחרי הטבילה הזאת אני חוצה את המרכז הרפואי ונכנסת ל-Tamina Therme, המרחצאות הטרמאליים המפורסמים של באד ראגאץ.
תזרמי
בתי המלון בריזורט מחוברים למרחצאות של העיירה, אבל כל אחד יכול להיכנס אליהם גם בלי קשר לשהיה במלון. קיבלתי מגבת, שמתי
את החפצים בלוקר והתחלתי בשרשרת של טבילות מבריכה לבריכה. כל אחת בטמפרטורה אחרת. מי המעיינות הטרמליים של באד ראגאץ החלו לזרום אל המרחצאות כבר ב-1840 ותכולתם אמורה לעשות נפלאות לגוף ולנפש שלי. היא עושה. הצבע השולט בכל הספא הוא לבן צחור. המים כחולים זכים. עברתי מבריכה לבריכה, כשאני מתמסרת למים ומרוקנת את הראש. הייתי יכולה להמשיך בזה שעות אבל ההאקי פלואו חיכה לי.
בקצה מסלול הבריכות הזה עטפו אותי בסדין חם. לו רק אפשר היה לאמץ את הסידור הזה אחרי כל מקלחת בבית. האקי פלואו הסתבר כגירסת וואטסו – מעין טיפול שיאצו במים – שנמשכה יותר משעה עם מאסטרית מופלאה. הצוואר, עמוד השידרה והמפרקים שלי נמתחו בעדינות כשכל הגוף מפליג, קל וחסר משקל עם התנועה האיטית שמכוונת יד נעלמה. מסוחררת מרוב שלווה וחוסר משקל קיבלתי בקבוק שמן מסאז' לקחת לחדר ויצאתי בהליכה איטית, מקווה להגיע בסוף לארוחת הצהריים.
יש בריזורט כמה מסעדות משובחות, תאילנדית, יפנית, שוויצרית, עם 13 ו-15 נקודות גומיו. אני אהבתי את "אוליב", עם התפריט הים תיכוני. מרק קרם אספרגוס עם רצועות סלמון מעושן, דג סול בתנור בלימון ופלפל רוזה ולקינוח מוס שוקולד גרנד מרנייה. כזה שנ"צ אני לא זוכרת. שעתיים של שינה עמוקה, מטעינת מצברים אולטימטיבית.
אחר כך יצאתי לראות את העיירה. חנויות ראויות בהחלט. בעונת הסקי, אומרים לי, העיירה הומה למדי. בקיץ היא שקטה יותר. מתאים לי.
שמעתי שפספסתי בשנה שעברה את הטריאנלה לפיסול של באד ראגאץ. כל שלוש שנים מתקיימת שם תערוכת ענק של פיסול סביבתי בהשתתפות פסלים מכל העולם, שנמשכת ממאי עד נובמבר. בשנה שעברה עמדה התערוכה בסימן 175 שנה למרחצאות הטרמליים. מאות פסלים בכל מקום בעיירה וסביבותיה. היו שם כבשים כחולות, היפופוטמים מברונזה באמצע מזרקה, עמודי טוטם וגם חיפושית פולקסוואגן בכלוב. הבאה תהיה ב-2018. טריאנלה פיסול והאקי פלואו ב-2018? יש מצב.
