יום טיול מחוץ לעיר טון

התמקמנו לחופשה השוויצרית שלנו בטוּן – עיר קטנה ונעימה שיושבת במיקום מושלם בלב האלפים הברניים במרכז שוויץ. מהרגע הראשון היה ברור – מדובר בבונבוניירה אלפינית עם כל המרכיבים המתבקשים: קודם כל אגם טון – מהאגמים היותר יפים של שוויץ ועם כל אפשרויות שעשועי המים והשיט.

יש לה גם נהר – נהר נהר – שחוצה אותה עם זרם נמרץ של מי תכלת. פה ושם אפשר היה לראות במים כמה אמיצים עם קייאקים. אנחנו כמו רוב האזרחים העדפנו לשבת בבתי הקפה הנחמדים שעל גדותיו ולתצפת. היה כיף להסתובב בעיר העתיקה, שיש לה קסם של ימי הביניים וחנויות של המאה העשרים ואחת ונהנינו במיוחד לבקר בטירת טון – טירה יפהפיה עם מוזיאון היסטורי. החלק הכי המעניין היו חדרי אבירים ולא ויתרנו ועלינו לקומה האחרונה שם חיכתה לנו תצפית משגעת על גגות העיר והאגם. אבל עיר אלפינית נחמדה זה אף פעם לא מספיק מבחינתנו. אנחנו אוהבים לטייל וחשוב לנו לא פחות מה אפשר לעשות במרחק קפיצה מחוץ לעיר. בלזכת המודיעין המקומית הסתבר שנפלנו טוב, ובסביבת טון יש לא מעט אפשרויות מפתות של הנאות אקטיביות עם תצפיות נוף מושלמות.

שיט באגם הוא בילוי שאהוב עלינו במיוחד ורצינו לשלב שיט באגם טון ביום שלם של טיול בטבע ומצאנו את הטיול אל פסגת הנידרהורן (Niederhorn).
התחלנו את היום בתחנת הרכבת של טון, שם עלינו על אוטובוס שהוביל אותנו לתחנת הבסיס של הרכבל שעולה לנידרהורן – הר אלפיני כמו שצריך, עם מדרונות ירוקים ומלא שבילי טיול. נראה לנו הכי הגיוני להתחיל עם קפה ועוגה בפיסגה. התצפיות הנופיות בפסגות האלפים אף פעם לא איכזבו אותנו וזו של הנידרהורן היתה מהמצטיינות.

ישבנו במרפסת המסעדה והשקפנו עם עוגת גבינה משובחת, על הרכסים המושלגים וביניהם הכתם הכחול הענק של אגם טון. לאט לאט התחלנו לרדת ברגל לפורסאס (Vorsass), התחנה האמצעית של הרכבל. צעדנו שעתיים בשבילים שחצו חורשות וכרי דשא מקסימים. פה ושם עבר על פנינו מישהו עם כלב או זוג מטיילים, החלפנו חיוכים והמשכנו ללכת בלב כל היופי הזה כמעט לבדנו. היה נחמד לזהות במרחק כמה מדיירי הקבע של האזור – שני יעלים ועיט זהוב שחג מעלינו.

בתחנת פורסאס עשינו עצירה למנוחה ושקלנו איך כדאי להמשיך. שורות שורות של קורקינט הרים (טרוטיבייק בפי המקומיים) שחנו שם היו מפתים מכדי להתעלם מהם. לקחנו כל אחד טרוטיבייק והתחלנו לגלוש בירידה. התחושה היתה בטוחה לגמרי. המשטח שעומדים עליו רחב ונוח, הגלגלים מאסיביים והמעצורים מבטיחים שליטה.

גלשנו על כביש סלול שמצידו האחד ההר ומצידו השני מדרונות ירוקים עם בתים כפריים והעמק שתוחמים אותו עוד ועוד רכסים אלפיניים, בקיצור, נוף נהדר. ושקט מוחלט. אין כמו השקט של האלפים.

גלשנו, כל אחד בקצב שלו עם פה ושם עצירה להביט בשקט על הנוף, עד ל-Beatenbucht בבסיס ההר על גדות האגם. ליד המזח הקטן כבר חיכתה לנו הספינה שלקחה אותנו חזרה לטון. זה היה סיום נפלא ליום הזה. את מערות באטוס ליד טון, מערת הנטיפים הכי גדולה בשוויץ, כבר לא הספקנו. טוב, צריך להשאיר משהו לפעם הבאה.