בצל של פסטיבל בברן

זה היה בסוף נובמבר, באמצע חופשת חורף קטנה שעשינו לנו בשוויץ, בעלי ואני.

הגענו לברן, עיר שאני תמיד שמחה לעצור בה ליום אחד לפחות – לראות מה חדש במוזיאונים, לשוטט בעיר העתיקה, להשקיף מגן הוורדים על על הפיתול היפהפה של נהר הארה ולהמשיך הלאה.

הרכבת היתה ממש עמוסה, מה שכבר היה צריך לרמוז לנו שמשהו לא שיגרתי קורה בברן. אנחנו יוצאים מתחנת הרכבת ובום, נוחתים על חגיגת רחוב ענקית. דוכנים, מוסיקה, מופעי רחוב והמון אוכל, כשהכל אפוף בניחוח אפוי, מתובל ומקורמל. היה ברור שאנחנו במקום הנכון בזמן הנכון. בלי לאבד רגע רצנו למלון להיפטר מהמזוודות ולצאת.

"אה, זה ה- Zibelemärit", אמרה לנו פקידת הקבלה. "כל שנה ביום השני האחרון של נובמבר יש לנו את שוק הבצל", אמרה. "אני מקווה שאתם לא בדיאטה". השוק והאירועים סביבו התחילו, מסתבר, כבר בחמש בבוקר וזה מעין שוק איכרים משודרג, מלא אירועים ומוסיקה. לא חיכינו דקה. שמנו את המזוודות ועפנו החוצה.

השוק התפרש מהרחבה שמול בניין הפרלמנט על פני כל העיר העתיקה והסימטאות הצדדיות. אחת המסורות של שוק הבצל היא כמויות עצומות של קונפטי שעף עליך כל הזמן. ילדים כיסו אותנו במטחים של קונפטי והיה בזה משהו חגיגי ושמח. בית הפרלמנט וכל הבניינים סביבו היו מוארים בתאורה של יום העצמאות. בכל פינת רחוב התמקם הרכב של נגנים והדוכנים היו עמוסים בכל מה שאפשר (או אי אפשר) לקשר לבצל וגם לשום, שגם הוא תפס שם מקום של כבוד ובצדק.

אפוי, מקורמל ולפעמים עם כובע

בהמון דוכנים מכרו צרורות, מחרוזות ושרשראות עשויות בצלים ושומים קלועים עם פרחים מיובשים לקשט את המטבח עד שיגיע תורם להתבשל, ובובות ודמויות של חתלתולים ועכברונים עשויות בצלים, שהולבשו בבגדים וכובעים סרוגים! ליד כל אלה היו גם דוכנים של כלי קרמיקה. די הגיוני בעצם, כי צריך שיהיה כלים יפים לבשל ולאכול את כל הטוב הזה. אחר כך סיפרו לנו שזה חידוש של השנים האחרונות – שוק של קרמיקאים מקומיים שהתפתח לצד שוק הבצל.

הייתי אפופה בריחות המאפים והתבשילים כשפתאום חצה את האוויר ניחוח אלכוהולי עז עם ציפורן וקינמון. Glühwein! היין החם המתובל, שאין כמותו לבשר את שווקי חג המולד, שתיכף יציפו את מרכזי הערים. הגלוויין השלים נפלא את מטעמי הבצל המקורמלים ומאפי הגבינה. היה קר ואמרנו לעצמנו שעוד כוס ממש חיונית לשמירה על חום הגוף. פקידת הקבלה אמרה שבמסעדות יש תפריטים מיוחדים לשוק הבצל והגיע הזמן לבדוק את העניין.

המסעדות היו מלאות. מצאנו לנו מקום במסעדה נחמדה בעיר העתיקה. התלבטנו בין טורט בצל (Zibelechueche) לנקניקיות בצל עם Züpfe , שזו חלה קלועה טיפוסית למחוז אמנטל. בסוף הלכנו על המובן מאליו – מרק בצל, חם, סמיך, מוקרם, כמו שצריך. כמה נגנים ניגנו מוסיקה עממית עליזה וכולם נראו שמחים.

לפעמים כל מה שצריך בשביל ליצור פסטיבל מוצלח זה תירוץ טוב. בצל, מסתבר, הוא תירוץ גאוני.