ארבע משפחות, ששה ילדים, קיץ אחד בשוויץ

מאת: ברוך שחר

יומן הטיול, שתיעד בנאמנות ברוך שחר, מתאר יום אחר יום את 9 ימי החופשה המשפחתית של חבורה בת 14 איש במרכז שוויץ. איפה היינו ומה עשינו הקיץ בארץ האלפים.

את בוקרו של היום הראשון לטיול שלנו התחלנו בעצם בלילה – הצוות הישראלי, משפחות שחר, מילר ולוזנר מתייצבות בנתב"ג, בעוד הצוות הלונדוני, משפחת גולן, מתייצב במקביל בהיתרו. האיחוד התרחש כמה שעות מאוחר יותר בדוכן השכרת הרכב של אוויס, בנמל התעופה בציריך, והופ! יצאנו לדרך. חבורה של 14 מטיילים, גדולים, קטנים וקטנטנה אחת. היו שם סבא ברוך וסבתא יעל (שהיה לה המזל לחגוג בטיול יום הולדת), שלושת ילדיהם ובני זוגם וששת נכדיהם.

תחנה ראשונה – מלון Fifa Hotel Ascot , קרוב מאוד לשפת אגם ציריך. התמקמות קצרה בארבעה חדרים מפנקים והחוצה, ליום שטוף שמש של טיול רגלי בציריך.

ציריך – נעים להכיר

קיץ על העיר אבל המזג נעים. טיילנו בכיף לאורך הגדה המערבית של האגם. אנחנו לא לבד. על גדות האגם המון משתזפים מקומיים. אנחנו מתרעננים בארטיקים וקרטיבים מתחייבים בקיוסק המקומי. נחמד לשוטט בעיר, לגלות את העיר העתיקה היפה, לתפוס מנוחה קלה על הכיסאות הפזורים בכיכר מול כנסיית Fraumunster, לדגום מהשפע המסחרר של חנות השוקולד ברחוב Storchengasse 9, ולחצות את גשר Rathaus Brucke לגדה השנייה של הנהר עד שהבטן מודיעה לנו ששעת הצהריים הגיעה.

אנחנו בוחרים ב – Spaghetti Factory Rosenhof – המקום הנכון לכל מי שפסטות ופיצות זו הבחירה הטבעית עבורו. הילדים גילו שם אטרקציה בלתי צפויה – מכונת צילום עצמי, והיו עסוקים בצילומים והדפסות עד בלי די. עוד תחנה חמודה לפני שהולכים לנוח – נעה ויועד מגלים שלא רחוק מאיתנו נמצא Sukkulenten-Sammlung – גן קקטוסים מקסים. אנחנו דוהרים ומספיקים להגיע לפני הסגירה. שווה. טיסת הלילה נותנת את אותותיה וכל החבורה חוזרת למלון.

את היום השני התחלנו עם מזג אוויר בהיר וחמים וארוחת בוקר טעימה בתוספת עוגה, ברכות ומתנות לכבוד יום ההולדת של סבתא יעל. בחרנו לבלות את היום על הר-הבית של ציריך – Uetliberg.

הרכבת מתחנת Ringlikon לקחה אותנו במעלה ההר אל התחנה האחרונה, כמעט בפסגה. חסרי הסבלנות שבינינו החלו לטפס רגלית ופגשנו אותם שלב אחד קרוב יותר לפסגה. עוד נשאר קצת לטפס ומשם עלינו כולנו ברגל. המראה שנגלה לעינינו היה מרהיב, אבל עדיין לא הגענו לנקודה הגבוהה ביותר – המרפסת במרומי מגדל מתכת עם 173 מדרגות. הנועזים לא ויתרו. ההעפלה למרומיו היתה שווה את המאמץ. מהמרפסת נשקפה ציריך במלוא תפארתה. שם כמובן גם אכלנו ארוחת צהריים – נקניקיות, בייגל'ה, צ'יפס, קפה ובקבוק סיידר אלכוהולי טעים.

אל היעד הבא שלנו הגיעה כל משפחה בקצב שלה – מלון Dorint  בעיירה Beatenberg. בדרך, בפאתי אינטרלקן, עצרו כמה נציגים בסופר כדי לקנות אוכל לכולנו לשבוע הקרוב. מלון הדירות המפואר שלנו היה ממוקם במרומי ההר ולמרגלותיו השתרע המרחב הכחול היפהפה של אגם Thun. קיבלנו שלוש סוויטות עם חניות מקורות וששת הילדים קיבלו במתנה דובונים, כי הדב הוא סמל המחוז. דובון של כבוד הוענק גם לסבתא יעל, ראש החבורה. תוך כדי התארגנות גילינו מלון מצויד בשלל מיתקנים מפנקים – בריכה מקורה מרשימה, סאונות מכל הסוגים (הכניסה ללא בגד ים, אבל אפשר עם כיסוי מגבת), שולחן ביליארד, מסלולי מיני-גולף ועוד. הערב הסתיים בארוחה חגיגית וב"חידון סבתולה הגדול!" – חידון טריוויה בנושא סבתא יעל. בקבלה רמזו לנו שיש מצב שמחר ירד גשם אבל מחרתיים יהיה ככל הנראה יום מושלם לעליה שתיכננו אל היונגפראו.

קניונים, מים שוצפים וקדימה אל היונגפראו

היום השלישי אכן היה גשום אבל לא קר. החלטנו שזה יום מתאים לביקור בקניון ארה שההליכה בו אפשרית גם בגשם. 45 דקות נסיעה, פתיחת מטריות, ונכנסנו בשערו המערבי של ה-Aareschlucht. צעדנו לאורך מסלול מסודר ובטיחותי מעל ערוץ הנהר, ומים זורמים בשצף. היה מדהים לראות את עומק הערוץ והמעבר הצר שבין הצוקים, כמות המים האדירה, הנקיקים והמעברים שחתרו המים בסלעים. בסוף המסלול שאורכו כקילומטר היו לנו שלוש אפשרויות: לחזור על עקבותינו, לחזור במסלול חיצוני במרומי ההר או לחזור ברכבת שנעה במנהרה נפרדת. חלקנו חזר על עקבותינו וחלקנו ברכבת. כשישבנו על תכנון הטיול ידענו שבסביבה נמצא גם קניון Gletscherschlucht Rosenlaui  ולא ויתרנו עליו. הדרך לקניון הייתה יפיפייה והקניון עצמו מרשים אף יותר מקניון ארה.

היום השמשי והנקי מעננים למחרת הביא להחלטה מתבקשת – היום עולים לJungfrau! שמנו פעמינו לעבר העיירה Lauterbrunnen , שנמצאת בגובה 796 מ', ממנה היינו אמורים להתחיל את המסע לכיבוש פסגת היונגפראו. עולים ליונגפראו בשתי רכבות. רכבת ראשונה הביאה אותנו לתחנת הביניים Kleine Scheidegg שנמצאת בגובה של 2,081 מ', שם היינו אמורים לשהות קרוב ל-3 שעות ורק אז להמשיך לפיסגת היונגפראו, שגובהו  3454 מ'. העיכוב נעשה מטעמי ויסות מבקרים. מאחר שנותר לנו זמן רב לחכות, עלה רעיון לעלות ברגל עד לתחנה הבאה Eigergletscher בשבילי הליכה. התחלנו לצעוד ואף הספקנו לעשות חניית סנדוויץ' על כרי הדשא של הפרות. חלק מאיתנו החליט שהעלייה קשה לו מדי וחזר אל תחנת הרכבת, וחלקנו המשיך במעלה ההר אל תחנת הרכבת הבאה. הדרך הייתה מאתגרת ומוקפת נוף מרהיב – קרחונים ברקע, פרות רועות באחו ונוף פתוח עוצר נשימה של ההרים הירוקים מסביב. בדרך עצרנו במאגר מים והילדים טבלו את רגליהם במי קרחונים מופשרים. לאחר עלייה מאומצת (שאפו לילדים שעשו את הדרך ללא קיטורים) הגענו לתחנה והעברנו את ההמתנה לרכבת וליתר הקבוצה עם גלידות ושתיה.

הרכבת הובילה אותנו (כ-25 דקות נסיעה) במנהרה חצובה במעבה ההר עד לפסגת היונגפראו. עמדו לרשותנו שלוש שעות ליהנות מהפסגה עד למועד יציאת הרכבת חזרה, שהייתה האחרונה לאותו יום. הספקנו יפה – ביקרנו ב-Jungfrau Panorama – סרט על היונגפראו המוקרן על מסך של 360 מעלות, עלינו אל תצפית ה-Sphinx להשקיף על הנוף הנפלא של הקרחון והרכסים הגבוהים של האלפים, ביקרנו ב-Ice Palace  והצטלמנו עם פסלי הקרח. חזרנו הביתה למלון עמוסי חוויות.

לוצרן ללא הפסקה

היום החמישי לטיול שלנו שוב הביא איתו גשם והחלטנו לבלות אותו "קרוב לבית". לקחנו מטריות ויצאנו אל תחנת הרכבל Beatenberg, המרוחקת כמה מאות מטרים מהמלון. הרכבל העלה אותנו אל הר Niederhorn (עלינו מגובה 1,130 מ' לגובה 1,950 מ'). בפסגה מצאנו את עצמנו מוקפים ערפל מוחלט. אי אפשר היה לראות דבר מהנוף. החלטנו להעביר את הזמן במסעדה על גלידות וקפה. לאחר כשעה השתפרה הראות והתחלנו לצעוד לאורך הרכס העליון וליהנות מטיול מול נופי האגם והעמקים. בדרך נתקלנו בגדרות של חוט בודד מחשמל, שאמור למנוע מהפרות לצאת מהשדה. ובכן, הגדר אכן מחשמלת, אבל כנראה שהפרות מושפעות מכך יותר…

הגשם הגובר החזיר אותנו למלון לשכשך בבריכה ואחר הצהרים ירדנו לאינטרלקן לשוטט בעיירה. למרות שלא הזמנו מקום מראש, במסעדת OX  גילו התחשבות כשאמרנו שאנחנו חוגגים יום הולדת לראש השבט. היה טעים וסיימנו את הארוחה בקינוחים עם זיקוקים.

את היום שלנו בלוצרן התחלנו בגשר הפרחים המפורסם. משם צעדנו לאורך הנהר, אל מזרקת האריה הגוסס (Lion's Monument) לזכר חטיבת שכירי החרב השוויצריים שנהרגו בהגינם של לואי ה-. ביקרנו בגן הקרחון (Glacier Garden) שמייצג תופעות גיאולוגיות פרה-היסטוריות, שהתגלו במקרה לפני 150 שנה.

אבל גולת הכותרת של היום הזה היה הביקור במוזיאון התחבורה (Verkehrshaus Der Schweiz) שהיה שופע אטרציות ופעילויות: מופע Chocolate Adventure, רכבות, מכוניות, כלי שייט, מטוסים וחלליות. על מנת להקל על השוטטות שלנו במוזיאון הפקדנו את נעה הקטנה אצל סבתא יעל בחצר המוזיאון. בסוף התכנסנו שם כולנו המשכנו להשתעשע במתקנים השונים, עד שבשעה שש הבהירו לנו שרוצים לסגור והגיעה הזמן ללכת הביתה. צעדנו מהמוזיאון לאורך טיילת אגם לוצרן היפהפייה, עם הפרחים, הדשאים, הגנים, הפסלים, השכונות המטופחות ומלונות היוקרה. לא ויתרנו על שכשוך רגליים במימי האגם ואפילו ברבורים באו לבקר אותנו שם. את ארוחת הערב אכלנו במקום שגילו רון ומיכל באותו בוקר – "מקדונלדס".

לפני הגשר התלוי עוצרים בקונדיטוריה

עוד בוקר גשום הביא אותנו לבחור בביקור במערת הנטיפים Saint Beatus. החנינו את צי המכונית שלנו בחניון וטיפסנו במעלה השביל אל פתח המערה. מדובר במערה באורך של למעלה מקילומטר. לא הנטיפים הם העיקר בה אלא המים השוצפים בעוצמה בתוך קניון צר ומשאירים את אותותיהם על הסלעים. בירידה חזרה לחניון גילינו שאותם מים שוצפים מזינים את המפלים המרשימים שליוו אותנו בירידה. כמה מאיתנו העדיפו לחזור למלון למנוחה ולבריכה. היתר המשיך למסלול טיול ברגל בעיירה Sigriswil הצמודה לעיירתנו, עליה המליצה לנו מוניקה מ"גורדון טורס", שטיפלה בטיול שלנו.

גברת נחמדה בקונדיטוריה קטנה בעיירה נתנה לנו עיצות לגבי המסלול וגם הרצאה שלמה על המקום (וגם על תולדות חייה המופלאים של בעלת הקונדיטוריה). הבטחנו לחזור אליה בסוף המסלול לדווח איך היה והאם ההוראות שלה היו מדוייקות. מסלול הטיול היה מקסים. תחילתו בחלקו העליון של קניון ששפע עצי פרי וצמחים מרהיבי-עין וגם לא מעט בעלי חיים. פגשנו אלפקות, יחמורים, פרות, עיזים ותרנגולים. הקניון הלך והעמיק כאשר גולת הכותרת של המסלול מחכה לנו בסיומו – הליכה על גשר תלוי שאורכו 340 מטר מעל קניון שעומקו 180 מטר. שלשלנו כמה מטבעות לקופה שבפתח הגשר (היינו היחידים שעשו את זה). עמדנו על הגשר והשקפנו אל מי ערוץ הנחל הזורמים בעוצמה בנקיק הצר שמתחתינו. ברור שחזרנו להודות לגברת בקונדיטוריה. הטיפים שלה היו בהחלט לעניין. את ארוחת הערב אכלנו בדירה של משפחת מילר, כשהארוחה מלווה בחידון טריוויה לפי אותיות האלף-בית השוויצרי!

מטמון בטירה

למרות שהבוקר החל עם טפטוף קל החלטנו לבלות את היום בחוץ, בהיכרות עם העיר תון, היושבת בקצהו של אגם Thun. החנינו את המכוניות בשולי הכניסה לעיר והתחלנו לצעוד העירה לאורך הטיילת. לפני כן הקפצנו את "כח סבתא" ככוח חלוץ לאזור הקניון (הפעם קניון קניות). הטיילת לאורך האגם היתה מסלול מקסים, שופע צמחיה, ברווזים, ברבורים ונוף עירוני מטופח. ליד הקניון חברנו ל"כח סבתא" והמשכנו כולנו לביקור בטירת תון Schloss Thun. הטירה, שנבנתה במאה ה-12 ע"י הדוכס של העיר, היא כיום מוזיאון שמציע לחוות

אותו באמצעות כתב חידה. התקדמנו על פי כתב החידה עד למטמון שהיה חבוי באחת מקומותיה העליונות של הטירה. המטרה היתה להגיע לארוך ולפתוח אותו. הגענו אליו די מהר ובעזרת קוד שקיבלנו שתחילת הדרך, פתחנו אותו. לעינינו נגלתה מלתחה שלמה של תלבושות מימי הביניים שהזמינה אותנו ללבוש אותן ולהפוך לרגע לאנשי התקופה. מקטנה ועד גדול התחפשנו כולנו מיד והנצחנו את האירוע באינספור צילומים. זה לא היה הסוף. היינו אמורים גם למצוא עשר דמויות של תולעים, שהיו חבויות בין המוצגים בכל הקומות. בעזרת הילדים גילינו את כולן.

לעת ערב התקבצנו שוב אצל משפחת מילר לארוחת שאריות טעימה ושיחה על חוויות השבוע.

הגיע יום החזרה הביתה, אבל לפנינו היו עוד כמה תחנות שאסור להחמיץ. יועד ואני יצאנו על הבוקר למסלול טיול רגלי ב- Waldegg, הליכה של למעלה משלושה ק"מ לאורך קניון עמוק. התאחדנו עם כל החבורה לארוחת בוקר שוויצרית אחרונה במלון ויצאנו בדרכנו לציריך. על הדרך חיכה לנו עוד יעד מקסים – Harder Kulm באינטרלאקן. זוהי מרפסת תצפית הנמצאת במרומי הר גבוה סמוך לאינטרלקן.

10 דקות נסיעה תלולה בפוניקולר לגובה 1,322 מטרים הביאה אותנו אל התצפית. הראות היתה נפלאה ולא יכולנו להפסיק לצלם. ממרומי התצפית אפשר היה להשקיף על שני האגמים החובקים את אינטרלקן – אגם תון ואגם בריינץ. באוויר נראו עשרות מצנחי רחיפה שירדו ממרומי ההרים אל אינטרלקן. אין כמו לאכול פונדו מול הנוף הנהדר הזה וזה מה שעשינו. כמה מאיתנו לא ויתרו על טיול קצרצר ביער שבפסגה, ואחריו ירדנו והתחלנו בנסיעה לשדה התעופה בציריך. עוד תחנה מתבקשת קיבצה שוב את כולנו – השלמת קניות שוקולד וגבינות בסופרמרקט בשדה התעופה. שם גם נפרדנו ממשפחת גולן השבה ללונדון. תודה, היה נפלא. להתראות בטיול הבא!